לפעמים מדינה ולפעמים חברה עסקית רוצות לעשות פעולות (השקעה בכבישים, בביטחון, בציוד, בעובדים, בפיתוח טכנולוגיות, וחסר להן כסף כדי לעשות אותן.
יש שתי דרכים לגייס את הכסף החסר – לקחת הלוואה או להכניס שותפים.
אם החברה/מדינה מחליטות לקחת הלוואה, הן יכולות ללוות כסף מהבנק או מהציבור. אנחנו הציבור ואנחנו נהיה הבנק וניתן להן הלוואה, ולהלוואה הזאת קוראים איגרת חוב – או בראשי תיבות – אג״ח.
למה שנעשה את זה? כי הריבית תהיה יותר טובה מהריבית שהבנק יתן לנו.
עוד סיבה שנעשה את זה? כי אג״ח זה סחיר ואפשר לקנות ולמכור אותה מתי שנרצה, או לשמור אותה עד לפירעון ולקבל את כל הריבית.
אג"ח (איגרת חוב) היא בעצם הלוואה שאתה נותן – למדינה או לחברה.
ובתמורה, הם מתחייבים להחזיר לך את הסכום עם ריבית, בזמן ובתזרים שנקבע מראש.
במה זה שונה ממניה?
- אג"ח נחשב להשקעה סולידית יותר – כי אתה לא שותף ברווחים, אלא רק מקבל ריבית.
- מצד שני, גם הרווח הפוטנציאלי נמוך יותר.
- באג״ח התזרים ידוע מראש ובמניה אי אפשר לדעת אם נרוויח וכמה
- גם אג״ח נסחרות כמו מניות בשוק ההון והמחיר שלהן יכול לרדת ולעלות, ולכן גם הוא יכול להיות תנודתי עם רווחים לא ידועים אם לא מחכים עד לפירעון
מה חשוב לדעת?
- לא כל אג"ח בטוח – לחברות יש דירוגי אשראי.
- אם הריבית במשק עולה – האג"ח שברשותך עלול להפסיד בערך (אם תמכור לפני הזמן).
טיפ פרקטי:
אם אתם מחפשים מקום "חונה" לכסף בלי תנודתיות של מניות – אג"ח ממשלתי יכול להיות אופציה.
אבל גם כאן – לא משקיעים בלי להבין לאן הכסף הולך.